חיפוש של «רשלנות רפואית» מתחיל בדרך כלל אחרי אבחנה מאוחרת, ניתוח שהסתבך, או תחושה שההסבר לפני הטיפול לא היה מלא. משרד עורכי דין אריאל פרייברג ושות׳ בוחן תיקים כאלה עבור לקוחות מכל הארץ. המשרד ברמת גן, בדרך אבא הלל סילבר 7, הוא כתובת — לא גבול הייצוג.
העמוד הזה הוא מבנה הבדיקה, לא הבטחה. מה הדין שואל, אילו מסמכים אוספים, מתי המסלול הוא ביטוח לאומי או חוק הפלת״ד ולא רשלנות, ואיך סופרים התיישנות. אין כאן סכומי פיצוי, אין אחוזי הצלחה, ואין תוצאה שנגזרת מעצם הדפוס.
מה צריך להוכיח
בישראל אין חוק פיצויים נפרד לרשלנות רפואית, כפי שחוק הפלת״ד הוא בתאונות דרכים. העילה היא עוולת הרשלנות בפקודת הנזיקין [נוסח חדש]. סעיף 35 מתאר את ההתרשלות: מעשה שאדם סביר לא היה עושה בנסיבות העניין, או הימנעות ממעשה שאדם סביר היה עושה. סעיף 36 הוא תנאי התביעה: נזק שנגרם בשל אותה התרשלות למי שכלפיו הייתה חובת זהירות.
ארבעת הרכיבים נבחנים כולם. נזק גדול אינו ממלא חובת זהירות חסרה, וסטייה בלי קשר סיבתי אינה מקימה פיצוי.
- חובת זהירות — מושגית, בדרך כלל ביחסי מטפל ומטופל, וקונקרטית: אם רופא סביר היה צופה את הסיכון למטופל הזה
- הפרה — סטייה מסטנדרט הרופא הסביר באותו תחום, לפי הידע שהיה אז, לא לפי התוצאה
- קשר סיבתי — זיקה בין הסטייה לנזק. סמיכות זמנים אינה קשר
- נזק — פגיעה שאפשר לתאר בראיות, לא תחושת עוול בלבד
חובת זהירות
בפסיקה מבחינים בין חובה מושגית לחובה קונקרטית. ביחסים שבין מטפל למטופל החובה המושגית מוכרת בדרך כלל. החובה הקונקרטית שואלת אם היה צריך לצפות את הסיכון הזה, אצל המטופל הזה, בנסיבות שהיו ידועות. לא כל מי שנמצא במוסד חב אותה חובה: הרופא המטפל, איש צוות אחר, והמוסד עצמו — כל אחד לפי תפקידו.
את המוסד תובעים לעיתים קרובות יחד עם המטפל. לפי סעיף 13 לפקודה, מעביד חב על מעשה שעשה עובד שלו תוך כדי עבודתו, גם כשהביצוע היה לקוי, כל עוד לא מדובר במעשה למטרותיו של העובד. לצד זאת יכולה להיטען אחריות ישירה של המוסד: נוהל, כוח אדם, או מערכת שלא מעבירה ממצא חריג. אלה שתי שאלות. אין מניחים שאחת מהן מתקיימת רק משום שהנזק קרה בבית חולים.
הפרה — לא כל תוצאה רעה
הסטנדרט הוא רופא סביר באותו תחום, לא הרופא הטוב ביותר ולא ערבות לריפוי. השיפוט הוא לפי מה שהיה ידוע בזמן הטיפול, לא לפי מה שהתברר אחר כך. נוהג רפואי מקובל הוא ראיה כבדה לסטנדרט, אבל הוא אינו חסינות: בית המשפט רשאי למצוא שגם נוהג נפוץ היה בלתי סביר. סיבוך מוכר, שהוסבר וטופל כראוי, יכול להתממש בטיפול זהיר.
קשר סיבתי
נדרשת זיקה עובדתית — שהנזק לא היה נגרם בלי הסטייה, או שהסטייה תרמה לו תרומה ממשית — וזיקה משפטית: שהנזק הוא מסוג הסיכון שהחובה נועדה למנוע. מחלה שהייתה מתקדמת גם בטיפול תקין אינה הופכת לתוצאה של התרשלות רק משום שטופלה באותו מוסד.
לעיתים הטענה אינה שהנזק היה ודאי, אלא שאבד סיכוי ממשי להחלמה או לתוצאה טובה יותר. אובדן סיכוי כזה הוכר בפסיקה במקרים המתאימים. הוא אינו כלל שחלה בכל תיק, והוא עדיין עומד על חוות דעת שמכמתת את הסיכוי ואת מה שאבד — לא על תחושה שהיה אפשר אחרת.
נזק
הפגיעה צריכה להיות ניתנת לתיאור: מגבלה, צורך בטיפול או בעזרה, פגיעה בכושר ההשתכרות, כאב. אלה ראשי נזק אפשריים, לא מחירון. אין בעמוד זה סכום, אחוז נכות לדוגמה, או מספר מתיק אחר. אם נפסק פיצוי, גובהו נגזר מהאחריות ומהנזק של התיק הזה, אחרי שמביאים בחשבון תגמולים ששולמו או שישולמו בגין אותו נזק, כדי שלא ייגבה פיצוי כפול.
הרשומה הרפואית
חוק זכויות החולה, סעיף 17, מחייב את המטפל לתעד את מהלך הטיפול. הרשומה כוללת, בין היתר, פרטים מזהים של המטופל ושל המטפל, מידע על הטיפול שניתן, את העבר הרפואי כפי שנמסר, אבחון והוראות טיפול. תרשומת אישית של המטפל אינה חלק מהרשומה. במוסד רפואי, מנהל המוסד אחראי לניהול השוטף של הרשומה ולשמירתה כדין.
סעיף 18 מקנה למטופל זכות לקבל את המידע הרפואי מן הרשומה, לרבות העתק. מבקשים את התיק המלא מבית החולים ומקופת החולים, לא רק את מכתב השחרור. תקנות שמירת רשומות קובעות תקופות שמירה שונות לפי סוג המסמך. אין להניח שהתיק נשמר לנצח, ולכן את ההעתק מבקשים סמוך לאירוע ולא שנים אחרי שהזיכרון כבר נשחק.
- קבלה למיון, מהלך אשפוז, סיכום שחרור
- גיליון מעקב, הוראות רופא וגיליון סיעודי — כולל שעות
- מעבדה, דימות והפענוח, לא רק התקליטור
- דוח ניתוח, דוח הרדמה, פתולוגיה אם נלקחה
- טופסי הסכמה, ומה שתועד שנמסר בעל־פה
- הפניות, מרשמים ומעקב בקהילה אחרי השחרור
רשומה חסרה, דלה, או שנכתבה בדיעבד בלי שצוין הדבר, אינה כשלעצמה פסק דין שהייתה רשלנות. כשהמוסד חייב היה לתעד ולא תיעד, או שהתיעוד אבד, הפסיקה מכירה בנזק ראייתי: בית המשפט רשאי, בנסיבות המתאימות, להעביר אל המוסד את הנטל בעובדות שהרשומה הייתה אמורה לברר. זה כלי דיוני. הוא אינו פוטר מהוכחת הנזק, ואינו הופך כל שורה חסרה בגיליון לאחריות.
הסכמה מדעת
סעיף 13 לחוק זכויות החולה: ככלל לא יינתן טיפול רפואי בלי הסכמה מדעת. המידע שיש למסור, באורח סביר, כדי לאפשר החלטה, כולל את האבחנה ואת הפרוגנוזה, את מהות הטיפול, מטרתו, התועלת הצפויה והסיכויים, את הסיכונים לרבות תופעות לוואי, כאב ואי־נוחות, ואת הסיכויים והסיכונים של טיפולים חלופיים או של הימנעות מטיפול. אם הטיפול חדשני, יש לומר זאת. סעיף 14: ההסכמה יכולה להיות בכתב, בעל־פה או בהתנהגות. לטיפולים המנויים בתוספת לחוק נדרש מסמך בכתב.
חתימה על טופס היא ראיה לתהליך, לא תחליף לו. השאלה היא אם נמסר מידע מהותי, בזמן ובשפה שאפשרו בחירה, לא אם יש דיו על הנייר. מנגד, לא כל פרט שלא נאמר מקים עילה. נבחן אם המידע היה דרוש להחלטה סבירה, אם מסירתו הייתה משנה את ההחלטה, ומה הנזק שנגרם מכך. טיפול דחוף, כשאי אפשר לקבל הסכמה ודחייה מסכנת, הוא חריג שהחוק מכיר בו — לא פטור כללי מהסבר כשהמטופל יכול להחליט.
יש תיקים שבהם הביצוע היה בסטנדרט והכשל הוא בהסבר, ויש תיקים הפוכים: ההסבר היה מלא, והסטייה היא באבחון או בביצוע. אין מערבבים את שני המסלולים בלי עובדות לכל אחד מהם.
חוות דעת
בית המשפט אינו קובע סטנדרט רפואי מעיון כללי. תקנה 87 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע״ט־2018: בעל דין שמבקש להוכיח עניין שברפואה מצרף לכתב טענותיו חוות דעת של מומחה בתחום מומחיותו. בלי זה, ככלל, אין במה להוכיח את הסטייה ואת הקשר לנזק. בית המשפט רשאי לפטור מצירוף חוות הדעת או לדחות את מועדה אם יש הצדקה, ורשאי למנות מומחה מטעמו לפי תקנה 88. אלה חריגים, לא נקודת הפתיחה.
המומחה צריך להיות בתחום שבו נטענת הסטייה. אורתופד אינו מחליף נוירולוג, ורופא ילדים אינו מחליף מיילד, כשהשאלה אינה בתחומם. חוות הדעת מתארת את הסטנדרט בזמן הטיפול, את הסטייה הנטענת ואת הקשר לנזק. היא אינה אחוז נכות של ועדה בביטוח לאומי, ואינה מכתב תמיכה כללי. איך בוחרים ומה היא צריכה להכיל — בעמוד חוות דעת רפואית. כשהמסלול הוא ועדה של ביטוח לאומי ולא בית משפט אזרחי, ההכנה אחרת: מדריך ועדות רפואיות.
קודם הרשומה, אחר כך המומחה
חוות דעת עולה כסף, ולעיתים לא מעט. אין בעמוד זה מחירון. משרד עורכי דין אריאל פרייברג ושות׳ קורא את החומר לפני שמומלץ להזמין חוות דעת — כולל האפשרות שאין עילת רשלנות, ויש מסלול אחר.
ביטוח לאומי, פלת״ד, או תביעת רשלנות
רשלנות רפואית היא תביעת נזיקין נגד המטפל, בית החולים או קופת החולים, ולמעשה לעיתים קרובות מול המבטח שלהם. היא שואלת אם הייתה סטייה מסטנדרט. ביטוח לאומי אינו מחליף אותה. קצבה אינה קביעה שהייתה רשלנות, והיעדר קצבה אינו קביעה שלא הייתה.
- נכות כללית וגמלאות — מסלול לפי חוק הביטוח הלאומי, בלי הוכחת התרשלות. אחוז בוועדה אינו האחוז שבית משפט אזרחי יאמץ, ואינו תשובה לשאלת האחריות
- תאונת עבודה — הכרה כשהפגיעה אירעה תוך כדי העבודה ועקב העבודה, לרבות מצבים מוגדרים של פגיעה בדרך. זה מסלול בלי אשם. תביעה אזרחית נגד המעסיק בגין אותה תאונת עבודה אינה, ככלל, הדרך. תביעה נגד צד שלישי — נהג, מחזיק מקום, או בית חולים שנטען שהטיפול המאוחר סטה מסטנדרט — היא שאלה נפרדת. תאונות עבודה
- תאונת דרכים — אם הנזק הוא מתאונת דרכים, הפיצוי הוא בדרך כלל לפי חוק הפלת״ד, נגד מבטח הרכב, בלי הוכחת רשלנות. במקרים של רכב לא מבוטח או נהג שלא אותרו, קרנית יכולה להיות הכתובת. לא ממירים את התאונה עצמה לתביעת רשלנות רפואית. נזק נוסף שנטען שנגרם אחר כך מסטייה בטיפול הוא תביעה נפרדת נגד המוסד המטפל. תאונות דרכים
- סיעוד — פוליסה פרטית היא תביעה חוזית: האם התקיים מצב סיעודי לפי הגדרת הפוליסה. זו אינה שאלה אם רופא התרשל. גמלת סיעוד של ביטוח לאומי היא מסלול אחר, לפי תנאי החוק. תביעות סיעוד
אדם יכול לעמוד ביותר ממסלול אחד. תיק בביטוח לאומי אינו סוגר תביעת רשלנות ואינו מוכיח אותה. תגמולים בגין אותו נזק מובאים בחשבון בפיצוי האזרחי, כדי שלא ישולם פעמיים על אותו ראש. לפני שמדברים על סכום, קובעים איזה חוק חל ונגד מי.
איחור, הסכמה, מעקב — דפוסים, לא תוצאות
שלושה דפוסים חוזרים בפניות. אף אחד מהם אינו עילה סגורה. כולם נבחנים מול הרשומה, ואחר כך מול חוות דעת אם יש בסיס להזמין אותה.
איחור
אבחנה מאוחרת, בדיקה שלא הוזמנה, או הפניה שלא ניתנה — בסרטן, באירוע מוחי, בזיהום, בשבר, בבטן חריפה. איחור כשלעצמו אינו רשלנות. השאלה היא אם התמונה שהייתה אז חייבה בדיקה, ייעוץ או אשפוז שרופא סביר באותה מסגרת היה מבצע, ואם האיחור שינה את התוצאה או קיפח סיכוי ממשי לתוצאה טובה יותר. תלונה שנשמעה וטופלה במעקב סביר, גם אם האבחנה הסופית הגיעה אחר כך, יכולה להיות רפואה תקינה.
הסכמה
ניתוח אלקטיבי בלי הצגת חלופה, סיכון מהותי שלא הוסבר, הסכמה בשעה שהמטופל לא יכול היה להבין, או פעולה שונה מזו שהוסכמה. את הטופס קוראים יחד עם מה שנכתב בגיליון על ההסבר. גם כאן נשארת שאלת הקשר הסיבתי: האם מידע מלא היה מוביל להחלטה אחרת, ומה הנזק שבא מכך. חתימה אינה סוגרת את השאלה, והיעדר חתימה אינו פותח אותה לבדו.
מעקב ומסירה
תוצאת מעבדה או דימות חריגה שלא נמסרה, שחרור בלי הוראה שהמצב חייב, תוצאה שלא נרדפה, מעקב אחרי פעולה שלא בוצע, או רופא בקהילה שלא קיבל ממצא מבית החולים. המסמך שמכריע הוא בדרך כלל מי ראה את התוצאה ומתי. כשל במערכת המעקב יכול להיות של המוסד, לא רק של רופא אחד. הוא עדיין צריך הוכחה, לא הנחה.
באותה זהירות ניגשים גם לתרופה או למינון שלא תאמו אלרגיה או ממצא שכבר היה כתוב, לבחירת ניתוח ולאופן הביצוע, ולטיפול בסיבוך שהוכר בזמן אמת. סיבוך שהוזהר מפניו יכול להיות רשלני אם התגובה אליו סטתה, ויכול להיות תקין אם נוהל כראוי. אירוע סביב לידה — ניטור, עיתוי היילוד — נידון ברשלנות בלידה, כי הרפואה והשאלות שם אחרות. אירוע מוחי — אבחון, הדמיה וחלון טיפולי — נידון ברשלנות רפואית באירוע מוחי. עמוד נוסף באתר: שבץ (CVA). פגיעת גב שאחריה נשאלת שאלת הטיפול נידונה גם בעמוד השדרה ובפגיעות עמוד שדרה.
התיישנות
לפי חוק ההתיישנות, התקופה הרגילה היא שבע שנים מיום שנולדה העילה. בנזיקין מוסיף סעיף 89 לפקודת הנזיקין כלל: אם הנזק לא התגלה ביום שנגרם, שבע השנים נמנות מיום גילוי הנזק, ובלבד שהתביעה לא תוגש אחרי עשר שנים מיום אירוע הנזק.
לא כל גילוי מאוחר זהה. כשהנזק עצמו היה גלוי, והחסר הוא הקשר בינו לבין הטיפול או עצם הסטייה, בתי המשפט לא הפעילו כלל אחד על כל התיקים. המועד נבדק על המסמכים: מתי נודע הנזק, מתי היה אפשר לדעת, ומי יכול היה לתבוע.
בקטין, הזמן שבו טרם מלאו לו 18 בדרך כלל אינו נמנה. בתביעה בגין נזק מלידה או מילדות התוצאה המעשית היא לעיתים קרובות שאפשר להגיש עד גיל 25. אין להסתמך על המספר הזה בלי בדיקה. תקרת עשר השנים וכלל הקטינות לא תמיד מצביעים על אותו תאריך, ותביעה של ההורים בגין נזק שלהם אינה נדחית אוטומטית עד שהילד מגיע לגיל 25.
מכתב לבית החולים או משא ומתן אינם, כשלעצמם, עוצרים את המרוץ. עוצרת הגשת תביעה, או כלל דחייה מפורש. הודאה בקיום הזכות יכולה, לפי החוק, להתחיל מניין מחדש — זה אינו מכתב נימוס ואין להניח שהוא קיים. טעות בספירה סוגרת תיק שאפשר היה להגיש, או דוחה פנייה שכבר אין לה טעם. את התאריך מחשבים מהתיק, לא מהעמוד.
איך המשרד ניגש לתיק
משרד עורכי דין אריאל פרייברג ושות׳ הוא משרד בוטיק לנזקי גוף. את התיק מנהלים עורכי הדין של המשרד. אין בעמוד זה הבטחה לתוצאה, ואין דירוג או נתון על «אחוזי הצלחה» — אלה אינם דרך ראויה לתאר תיק שעוד לא נקרא.
הייצוג אינו מוגבל לעיר המשרד. לקוחות מגיעים מצפון הארץ, מירושלים, מחיפה, מהדרום ומגוש דן. פגישה ראשונה יכולה להיות במשרד ברמת גן או בתיאום מרחוק. אופן העבודה: למה לבחור במשרד, איך לבחור עורך דין, שכר טרחה.
עו״ד אריאל פרייברג מרצה ומארגן כנסים מקצועיים בתחום הרשלנות הרפואית. זה רקע מקצועי, לא הוכחה לתיק מסוים. הרקע מרוכז בפרסומים והרצאות ובכנסים.
באנגלית: medical malpractice ו־personal injury lawyer in Israel. כתובת המשרד בעברית: המשרד ברמת גן.